מיניות לאחר לידה

תפיסת מיניות מהי?

תפיסת המיניות מקושרת בדרך כלל למין. למרות השורש הזהה של המילים לא בהכרח כך הם פני הדברים. הקשר שביניהם אינו בהכרח קשר שלא ניתן לפרימה. היא נגזרת מהחינוך הביתי בראש ובראשונה. היא כוללת בתוכה את התחושה שלנו באשר לעצמנו כיצורים סקסיים ומיניים, עם זאת ייתכן ואישה מסוימת או גבר כלשהו מרגישים מאוד מיניים עם עצמם, אך לא מסוגלים או לא מעוניינים מאי אלו סיבות להביא תחושות אלו לידי מימוש, קרי לקיים יחסי מין. מכאן שהמיניות עוסקת ברגש/בתחושה, והמין עוסק יותר בפעולה עצמה. אין ספק כי האחד מתבטא בשני.

המיניות שלנו, בנוסף לעובדה שהיא קשורה קשר הדוק לתחושות האישיות שלנו, מתפרשת גם באופן חברתי. כך החברה שופטת אותנו כאנשים מיניים או לא מיניים. תפיסת המיניות החברתית, כמו תפיסת סמל היופי הנשי, משתנה מתקופה לתקופה. כך למשל, אישה דשנה שהרגישה מינית בתקופת הרנסאנס, מרגישה כיום אחרת לגמרי. כמעט ואין זה משנה כיצד מרגישה האישה עם עצמה בינה לבין עצמה.

מיניות, הריון ולידה

ההבדלים בין התקופות השונות אינם זניחים. הם מטווים את תפיסת המיניות לאורך שנים, ואת תפיסת הגוף הנשי לרבות התהפוכות שיעבור בחייו. יש הבדל בין המיניות של ראשית הקשר, לבין המיניות שלאחר בוא הילדים. אחת מתקופות השינוי הגדולות במיניותה של אישה מתרחשת בזמן ההריון ולאחר הלידה. הגוף שמשתנה פיסיולוגית ועומס ההרומנים המציף את גוף האישה, גורמים גם לשינוי תפיסתי באשר למיניותה ולמין ככלל.

במאמר זה אסקור את תפיסת המיניות ומרכיביה, דבר שיאפשר לנו לחקור לעומק את השתנותה לאחר הלידה.

מיניות לפני הלידה

כשאישה נכנסת למיטה עם הפרטנר שלה היא מכניסה בנוסף שלוש זהויות/תפיסות: את התפיסה החברתית באשר למיניות ולסמל יופי, את מצבה הפיסיולוגי – קרי גוף צעיר/זקן/נכה וכדומה, ואת התפיסה העצמית באשר לגופה ולנשיותה.

לפני הלידה מלמדים אותנו כי הגוף הנשי יכול לשמש ככלי, הן לטובה והן לרעה, וכי מיניותו היא גם כוחו וגם מגרעתו העומדת לא אחת לניצול. לא בכדי מלמדים אותנו הנשים להשתמש במיניותנו בחוכמה, אם ברצוננו להימנע מפגיעה מחד ומאידך למצוא את אהבת חיינו. לאחר הלידה תפקידו של הגוף משתנה ועם השתנות זו משתנה גם התפיסה לגביו. הגוף הופך להיות גוף אמהי, וגוף זה מגדיר בצורה אחרת לגמרי את עצמו ומכאן את מיניותו.

מיניות לאחר הלידה

צריך להבדיל בין נשים לבין גברים באשר למיניותם לאחר בוא הילדים. נשים רבות חובקות באהבה את הגוף האימהי. עד כדי כך, שחביקה זו לעיתים מנטרלת כל זהות אחרת שהייתה קיימת קודם לכן בטרם הלידה. מבחינתן מדובר כרגע בגוף השייך לתינוק. האיבר בו התהדרה האישה טרם הלידה כסממן מיני בולט, שדיה, הופך מכורח הנסיבות לאיבר הנקה- קרי מוצר האכלה. ככזה קשה לנשים רבות לחברו מחדש לתפקידו הישן – איבר בעל פונקציה מינית, מושכת ומפתה. נשים אלו אינן מהססות לחשוף את שדיהן בפומבי היות והנקה היא דבר טבעי, מה שלא היו עושות קודם לכן, כאשר השד עוד נחשב כאיבר מיני. במקרים קיצוניים מדובר במצב בו לשד יש קוד גישה אחד הידוע לאישה ולתינוקה בלבד, הבעל אינו מאושר כניסה. דבר, המקשה על המיניות לבוא לידי ביטוי. במילים פשוטות במקרים הקיצוניים האישה נחרדת ולו מהמחשבה שמישהו מלבד תינוקה יגע בשדיה, הווה אומר ינסה להביא לידי מימוש את מיניותה. הגוף שחיבר בעבר בין האישה לבעלה באקט אינטימי של אהבה, מחבר כעת בינה לבין התינוק והבעל נדחק הצידה. יחד עמו המיניות.

נקודת הקיצון השנייה במיניות לאחר לידה, נוגעת להשתנות הגוף. נשים רבות חשות תסכול רב מעצם העובדה שאינן מצליחות לחזור לגזרתן הישנה (ואין זה משנה מה הייתה מידת המכנסיים, מדובר בתחושה שאני כבר לא אני). במקרים כאלו, גם אם יש רצון לחזור למיניות תקינה עם בן הזוג, הרי שהיא מתקשה לבוא לידי מימוש בשל תחושת הכלימה האישית. בנוסף, נשים רבות מרגישות כי אין זה יאה לקיים יחסי מין כאשר התינוק בחדר, דבר המגביר את הריחוק המיני בין בני הזוג.

מקרי קיצון אלו גורמים העלמות חלקית עד מלאה של יחסי מין תקינים ותדירים בין בני הזוג, דבר המרחיק את מימוש המיניות הזוגית. בקוטב השני נמצאות נשים שעצם הלידה מעוררת בהן תחושת קרבה ואהבה גדולה מאי פעם כלפי בני זוגם, ההופכים להיות אבי תינוקותיהן. במקרים אלו הצורך בקרבה אינטימית עם בן הזוג עולה, ולצידה המיניות האישית והזוגית.

כיצד משתנה המיניות הגברית אחרי הלידה?

גברים רבים מתאהבים בגוף האמהי, ובאישה שהפכה להיות אם ילדיהם. במקרה זה, הצורך בקרבה אינטימית עולה ואם הוא מוצא באשתו תחושות דומות הרי שהמיניות של בני הזוג נמצאת בשיא פריחתה.

עם זאת, אצל מרבית הזוגות מתרחש תרחיש שונה. גברים רבים חוששים להזיק באיזה שהוא אופן לאותו הגוף שזה עתה ילד. החשש מגיע גם כאשר מדובר בלידות רגילות, בהן החשש לאחריהן הוא מחדירה ואגינלית, וגם כאשר מדובר בניתוח קיסרי, שבו החשש הוא מיצירת עומס על הצלקת הטריה בגוף האישה.

מה לעשות?

הגוף המשתנה, העייפות המרובה ועצם ההפיכה למשפחה בפעם הראשונה, משנים את התפיסות העצמיות והזוגיות ובכללותן את התפיסות המיניות ויחסי המין עצמם.

הדבר החשוב ביותר הוא תקשורת זוגית ומינית בין בני הזוג. יש לדבר על הקשיים, על תחושות בני הזוג, אף אם קיים חשש כי הדברים שייאמרו יפגעו בצד השני. חשוב לזכור לערוך מחדש מערכת ציפיות זוגית ומינית ולקחת הכל בקצב מתון, המתחשב ברצונות ובתחושות של שני בני הזוג. סביר להניח כי אחד מהצדדים יצטרך להיות סבלני יותר.

הכי חשוב לזכור כי מדובר בתקופה מבלבלת, משתנה המציפה באופן רגשי כל אחד מבני הזוג ואת שניהם יחד. אט אט תקופה זו הופכת לשגרה, החיים נכנסים למסלולם החדש ההופך ליותר ויותר מוכר, ולתוך הכרות זו חוזרת המיניות ללבלב ועימה יחסי המין.

מאחלת לכם מין פורה ומהנה.

מאת: ריקי דינר לוי

מאמנת אישית וזוגית

מנחת סדנאות תמיכה לאחר לידה

המאמר בחסות טרה-סי – גני אירועים ואולם אירועים