עוזרים לילדים להתמודד עם מציאות מורכבת הדפסה דוא

 מאת: י יאיר סהר - ייעוץ וסדנאות הורות ומשפחה 

המצב הביטחוני בתקופה הנוכחית חזר להיות לא יציב, ולצערנו אנחנו ניצבים שוב מול מציאות יומיומית מאתגרת. הדאגות - שלא לומר חרדות – לשלומם הפיסי והנפשי של הילדים מקבלות דגש רב יותר, ואפשר שגם מתלווים אליהן חששות גדולים יותר הנוגעים לעתיד לבוא. חששות אלו מתעצמים לנוכח דיווחי חדשות מתפרצים וסוערים "מהשטח", והפרשנים המדברים על סיכויים להסלמה. לכל אלו מתווספים גם ביטויי האלימות הבלתי מרוסנים ברחבי הרשת ובערוצים החברתיים המשפיעים גם הם על חוסר השקט שלנו. לאור השאלות שעולות, אציע כאן עקרונות בסיסיים להתמודדות עם הנושא בזירת הילדים, ולא פחות חשוב גם בעצמנו.

  - זיהוי ההשפעה עלינו (המבוגרים) ודאגה למצבנו

באופן טבעי, המציאות החדשה-ישנה שאנו חווים כיום משפיעה גם עלינו - ההורים. יתכן שהיא גם מעוררת בנו זכרונות של חוויות דומות מתקופות קודמות, שאת העוצמתית האחרונה חווינו בקיץ אשתקד. אנחנו נוטים להיצמד למהדורות החדשות במטרה לקבל תחושת בטחון מרגיעה, אולם הדיווחים על אירוע אלים כזה או אחר מלווה בפרשנויות מדאיגות דווקא מעוררים בנו את החרדה. מסרים מדאיגים - עובדתיים אך גם שמועות - מועברים אלינו בכל הערוצים החברתיים והחשש מוביל אותנו לשתף פעולה ולהפיצם הלאה. גם שיחות מתלהטות בחוגי משפחה וחברים עלולות לעורר ולערער אותנו. כתוצאה אנחנו חוששים ומודאגים יותר, ואף ערניים הרבה יותר להסדרי הבטחון. כך למשל אנחנו מוצאים עצמנו מוטרדים מהעובדה שבמסגרת החינוכית אין מאבטח, ולאחרונה אף שוקלים פעמיים (ואולי יותר) אם לצאת מהבית למטרה שאינה באמת הכרחית.
בדומה להנחיות הבטיחות בעת טיסה המנחות אותנו ללבוש את מסיכת החמצן בטרם נלביש אחת על הילד, כך חשוב שנעשה גם כעת. בבסיס הנחיות אלו נמצאת ההבנה שעל מנת לטפל בילדים אנחנו חייבים לטפל בעצמנו. כאשר אנחנו מודאגים יתר על המידה, איננו מסוגלים לנטוע בילדים את תחושת הבטחון החשובה להם. לכן חשוב דווקא לצמצם את החשיפה שלכם לתכנים המטרידים עד לכדי המינימום ההכרחי, ולאוורר את התחושות עם מבוגרים תומכים בסביבתכם. בנוסף מומלץ להימנע ככל האפשר משיתוף והפצה של תכנים קשים ו"הנחיות" המועברות אליכם דרך ערוצים חברתיים דוגמת ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר ודומיהם. כוחות הבטחון דואגים לכך שהמידע החשוב לבטחונכם האישי יועבר אליכם דרך הערוצים הרשמיים.
במידה ואתם מרגישים כי אתם או הקרובים אליכם מוצפים רגשית, או סובלים מפגיעה משמעותית בתפקוד, כדאי לשקול לפנות ו/או להפנות להתייעצות מקצועית במטרה לברר את המצב ולקבל סיוע.

 - ערנות לתגובת הילדים 

הילדים חשופים גם הם לשינויים בסביבתם. מטבעם הם ערניים להתנהלות ולתחושות של הדמויות המטפלות בהם (הורים, צוות הגן וכו'), ולכל שאר המסרים שמועברים באופן ישיר ועקיף. בהתאם לגילם, רגישותם, ולאופי המסרים בסביבה, גם הילדים עלולים לחוות מצוקה רגשית, וזאת גם כאשר אינם מבינים בהכרח את הגורם למצוקה. ביטויי מצוקה אצל ילדים עשויים להיות מגוונים באופיים, שונים בעוצמתם, ותלויים באופיים ובשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים. הצעירים יותר עשויים להראות "רגרסיה התנהגותית" שתתבטא בעיקר בקשיים להירדם ובהתעוררויות מרובות, בשינוי סגנון האכילה (צמצום וסרבנות), חזרה להרטבה, והצמדות להורה. הבוגרים יותר עשויים גם הם להראות רצון בהצמדות אך עלולים להראות גם הסתגרות והתרחקות. בשל יכולתם המילולית יתכן שכבר יוכלו לבטא חששות או תחושות שליליות באופן כללי, ואף בהקשר למצב. בנוסף יתכנו גם תלונות חוזרות על כאבים פיסיים. ככלל, חשוב שנשים לב לכל שינוי התנהגותי בתקופה הקרובה. במידה ואנחנו מזהים שינוי שכזה - חשוב להתייחס אליו, אך לא פחות חשוב – שההתייחסות תהיה מותאמת.

 - תגובה הורית מותאמת

העובדה כי ילדים זקוקים לתחושת בטחון היא ידועה כיום, ולכן הורים רבים מתרכזים מאוד בהעברת מסר של חוזק וחוסן – גם כאשר הוא מדומה. מסר כזה הוא אמנם חשוב, אולם במידה והמסר המילולי שלנו סותר את הרמזים האחרים בסביבה, הילדים עלולים לחוות הגברה של תחושת המצוקה. לכן בטרם נשוחח עם הילדים, חשוב לבחון אילו מאפיינים מחזקים אצלכם את תחושת הבטחון (למשל אמון בכוחות המשטרה, התמקדות בסיכוי הפגיעה הנמוכים, השגחה עליונה). חשוב גם לזכור כי להיות חזקים אל מול מצב מסוים פירושו לא לחשוש לדבר עליו. "הפחד גדל במקומות חשוכים" - דווקא בהמנעות משיחה אנחנו עלולים להשאיר את החשש ללא מענה. כשהילדים מביעים חשש או מראים שינוי התנהגותי, חשוב לברר זאת ובמידת הצורך לשוחח איתם על כך. בשיחה עם הילדים כדאי מאוד להקפיד על מסירת מידע אמין ולא שיקרי. כמובן שחשוב להסביר להם את המצב במילים אותם הם מסוגלים להבין ובצורה ברורה, קצרה דיה, ולא מתחמקת. במידת האפשר, כדאי שההורה שמרגיש בנוח יותר עם המצב ישוחח עם הילדים.

כאשר אנחנו מזהים שינויים התנהגותיים - במיוחד בתינוקות ופעוטות אולם גם מעבר לכך - המלצתי היא להיענות ככל שניתן לצרכים "מוקדמים" יותר כמו הצמדות יתר, וקשיים בשינה. זאת תוך העברת מסר של היענות מתוך הבעה של הבנת המצוקה הזמנית (כמו במצב של מחלה), ולא כמתוך כניעה למצב של איבוד שליטה וחוסר אונים מוחלט.

כדאי להדגיש בפני הילדים כי תגובתם הרגשית היא לגמרי טבעית, ולהימנע מבריחה למשפטים קצרים בסגנון: "אין מה לדאוג" או "הכל בסדר" במטרתם פעמים רבות לשמש גם כמסיחי דעת. מסרים קצרים כאלו דווקא עלולים לעורר מצוקה הנובעת מתחושה של הסתרה - "ההורים מסתירים ממני את המפלצת".

אחד העקרונות לתגובה מותאמת נוגע גם לסיום התגובה. הבחינו מתי הילד מעוניין לסיים את האינטראקציה ואפשרו לו לעשות זאת - בין אם באופן של התרחקות פיסית, ובין אם ברצונו לשנות נושא גם במידה ולא הספקתם להרגיע כפי שתכננתם. מאוד חשוב להשאיר מסר לפיו ניתן לחזור ולשוחח על הנושא במידה וירצו בכך. מסר לפיו "אנחנו כאן, כשתזדקק לנו" הוא מסר מאוד מרגיע, ומאפשר לילדים לדעת שאתם עדיין המקום הבטוח והמנחם אליו ניתן לפנות במידת הצורך.

בהצלחה, וחשוב לא פחות – שישוב אלינו השקט במהרה.

יאיר סהר, יועץ ומלווה הורים באתגרי

מנהל הקבוצה הסגורה בפייסבוק: הורים יוצאים מן הכלל!

הדף שלי בפייסבוק: יאיר סהר - ייעוץ וסדנאות הורות ומשפחה

יאיר - 052-4258736

 

 
 

 

בהריון? ילדת?

 12.16 
 
 ערכה פתוחה 2015 מוקטנת
התמונה להמחשה בלבד
 

שאלות נפוצות

למי מיועדת הפעילות?

מי הצוות המקצועי?

מי מממן את הפעילות?

לשאלות נוספות על

פעילות צעדים ראשונים 

Website by - JOOMI
Feedback Form
Feedback Analytics